-
Website
http://www.accelerate.co.il -
Original page
http://www.accelerate.co.il/2009/03/dirty-tricks-of-entrepreneurs-and-journalists/ -
Subscribe
All Comments -
Community
-
-
Top Commenters
-
Popular Threads
All Comments
1. הידיעה הכי טפשית ולא חשובה, כשמצורף לה השם "יוסי ורדי" או "ג'ף פולבר", הופכת לחשובה יותר מידיעה מקבילה על מלחמה עם סוריה.
2. אם זה התפרסם בדה-מרקר ואין בידיעה שגיאות כתיב ושגיאות עובדתיות - זה לא דה-מרקר.
3. הקריטריון הכמעט יחיד לפרסום הוא שהמידע לא הופיע/יופיע קודם בגלובס. לעיתים הקריטריון הזה גם תורם לידיעות טפשיות אפילו יותר מסעיף 1.
4. כשאחד הכתבים שהוזכר לעיל שומע פריט מידע מסויים בשיחה, אפשר לסמוך על כך שבכתבה עצמה הפריט יופיע הפוך. אם הוא נאמר מפי היזם, המידע יופיע פעמיים: פעם מפי הכתב, ופעם מפי היזם.
5. בדה-מרקר אין עורכים. יש אנשים שמעיפים מבט על הטקסט ופשוט לוחצים "אישור". אם היו עורכים, האתר היה מקוצץ בחצי, הכתבות היו מקוצצות בחצי, וסביר להניח שגם הכתבים היו מקוצצים בחצי.
זה כנראה מה שליפסון אמר, אבל כנראה שהוא הסיט את תשומת ליבכם כשהוא ביקש כוס מים, אז לא שמתם לב ונרדמתם.
אני לא בטוח לגבי הרלוונטיות שלו לרוב היזמים . בדרך כלל העיתונאים בארץ מחפשים תוצאות ולא רק חדשנות וזה מההכרות שלי (ויכול להיות שאני טועה).
אני בספק אם 2 מתוך 3 הכתבים המצוינים למעלה יסכימו.
מלחמה למצוא את הסיפור. דיפלומטיה מביאה הקרביים שלו.
היה חסר פוסט כזה, שמשלב מידע קונקרטי לגבי אנשי דה מרקר, עם כמה טיפים כלליים רלונטיים.
מעורב בכמה מיזמי אינטרנט ישראליים ומתארגן לגישה לעיתונות הישראלית. מאוד רלוונטי.
תודה.
שמעידה שוב על ה"האינפנטיליות" של כתבי דה מרקר וחוסר ההבנה המוחלט שלהם להשלכות הפיננסיות של המילה הכתובה.
יזמים- מניסיון פשוט תשדלו להמנע מכתבות תדמיתיות בדה מרקר.
אם אתם חייבים כתבה תבררו בקפדנות מי המסקר המלצה שלנו פנו לגיא גרמנלד ככה לפחות תזכו לסיקור הגון ועם הקשר כלשהו למציאות.
רוצים כתבה מאה אחוז מסולפת ולא מפרגנת?
ממשו את ההמלצה של נתן ליפסון ופנו למעיין כהן
ואם אתם רוצים שמשהו מאה אחוז יופיע בכתבה פשוט תגידו לה שזה "אוף דה רקורד" ושאתם ממש מבקשים שהיא לא תציין את זה.
ושיהיה לכם בהצלחה!
חברים, אנחנו נמצאים בעיצוחמה של מלחמה תרבותית ותקשורתית בין המדיה הישנה והמדיה החדשה. האתרים הישראלים הגדולים עדיין נגועים באופן ממאיר בכל התחלואים של העיתונות הרדודה הישראלית, המנוהלת על ידי חבורה של אינטרסנטים ושואפת לבינוניות צהובה ודוחה.
אני מאמין בכל ליבי שהאינטרנט ויזמויות מרתקות כמו סלאשדוט (ואפילו טקקראנץ') צריכות להחליף את עולם הערכים המעורער שמפעיל את העיתונאות המקומית, וקהל הקוראים כבר יפסיק לסבול ממידע בלתי אמין, מסולף ומוטה כפי שמוצג על ידי קומץ בעלי שררה ועיתונאים.
(ווי, יצאה ממש תגובת נאצה, לא התכוונתי שזה יצא ככה, אופס...).
מי ירים את הכפפה ויפתח את הטקקראנץ הישראלי? דהקואילס לא ממש הצליחו, אבל בהחלט יש פה פוטנציאל.
אודי
בטקקראנץ המידע המסולף הוא כתוצאה מניגוד אינטרסים, חלקו מוצהר וחלקו חבוי (וגם העובדה שהוא מוצהר לא מנקה אותם מהכתם הזה - שיחליטו אם הם עיתונאים או משקיעים).
אם כתבת אינטרנט לא מתייחסת למיילים, לא עונה לטלפונים, סוגרת את הטלפון מבלי לסיים את השיחה ... זה לא מקצועי וחבל
הכתבים תחת לחץ אבל הם בהחלט בעלי חוש ריח לאייטם טוב ולפני הכל לא יוריד מכבודם אם יתייחסו בדרך ארץ לאנשי הPR שבסך הכך מתפרנסים ומנסים לעשות עבודה טובה עבור לקוחותיהם
החושפנות של ליפסון הפתיעה אותי, אבל לזכותו ייאמר שהוא עשה לעצמו ולעמיתיו דמוניזציה. בתור מי שעומדת בתווך, קיבצתי כמה כללי אצבע לעבודה פרודוקטיבית יותר עם עיתונאים, גם כדי שאנחנו, המסוקרים, נקבל את הסיקור החיובי לו אנחנו מצפים, וגם כדי לא לספוג מיילים שלא נענו וטריקות טלפון. המשותף לכל הכללים האלה הוא התובנה שעיתונאים הם (במפתיע) בני אדם. ולכן:
1. העיתונאים עובדים בעומס נוראי. הם צריכים לעמוד בדד-ליין (שמיד נדבר עליו), הם צריכים להילחם לפעמים על מקום בעיתון (כי בדיוק נכנסה ידיעה חשובה אחרת), והם צריכים להיות יצירתיים ולחפש חדשות כל הזמן (כי על זה משלמים להם משכורת).
2. העיתונאים, ולכן גם אנחנו, צריכים לעמוד בדד-ליינים. לכל עיתון ולכל מוסף יש את הדד-ליין שלו. לגלובס לא כדאי להעביר ידיעות אחרי 12 בצהרים, לידיעות אחרונות, למעריב, לכלכליסט ולדה מרקר אפשר קצת יותר מאוחר, אבל רצוי לא אחרי שתיים בצהרים. היחידים שלא צריכים לעמוד בדד-ליין קשיח הם אתרי החדשות באינטרנט, שלהם מערכות עצמאיות.
3. הגיעו מוכנים לראיון – דעו מה המסר שלכם. המסר שלכם יהיה הדבר האחד שאתם רוצים שהעיתונאי יזכור ויכתוב. כדי שעיתונאי יעשה זאת, המסר צריך להיות בעל ערך חדשותי ולא רק קידום עצמי. מסר לא מחודד ולכן לא ברור הוא מתכון בטוח לסילוף הכוונות הטובות שלכם.
4. העיתונאים מצפים שנגיד רק אמת, באופן ישיר ותמציתי. צריך לזכור שהעיתונאים אולי לא תמיד יודעים הכל, ולכן כדאי שהם יידעו את האמת, אבל הם מקושרים מספיק כדי לאתר את השקר ואז לשרוף איתנו את כל הקשרים לעולם ועד. אם הם שאלו את השאלה, הם מצפים גם לתשובה. לתשובה "זאת לא השאלה, השאלה היא..." יש לא רק זקן, אלא גם קטטר, כיסא גלגלים ופיליפיני צמוד.
5. תקיימו את מה שהבטחתם לעיתונאי. אם הבטחתם לשלוח לו מידע משלים או מסמך, או לקשר אותו עם גורם נוסף – אל תשכחו ואל תדחו. זכרו שיש לו דד-ליין.
6. אוף דה רקורד קובעים לפני שאומרים משהו, ולא אחרי. הרוב המכריע של העיתונאים יכבד בקשה לאוף דה רקורד, אם היא הוגדרה מראש. אם דבר מה נאמר ואז התחרטתם, אתם יכולים לבקש בנימוס להשמיט את זה, אבל don’t hold your breath.
7. כל דבר שאתם חוששים שיצוטט או ייכתב לא נכון – תשלחו במייל. שמות, לדוגמה, הם מועדים לפורענות. כהנא הוא לא כהנה, וצ'רנוביץ הוא לא צ'רבוניץ.
8. אם נפלו טעויות בכתבה – זכרו שזה לא אישי. העיתונאים עובדים בעומס נוראי, כבר אמרנו? אם הטעות קריטית, אל תכעסו ותבקשו בנימוס, ואפילו בנימה ידידותית, לתקן לפחות במהדורת האינטרנט. זה אולי לא אישי נגדכם, אבל אצלם כל דבר הוא אישי. כשעיתונאי נעלב, הוא בדרך כלל נעלב להרבה זמן.
9. אל תרכלו עם עיתונאי על קולגות, אפילו לא על מתחרים. עיתונאי שמרכלים איתו על קולגות חושב לעצמו שאתם עושים את אותו הדבר גם עליו מאחורי הגב.
10. לעולם, אבל לעולם אל תגידו: "אתם העיתונאים...". גם הם לא אוהבים שמענישים אותם ענישה קולקטיבית.